ברוכים הבאים לפרדס הוצאה לאור

במשך כעשור וחצי, מאז חתימת הסכמי אוסלו (1993), לימדה הבלשנית והפעילה הפוליטית פרופ' טניה רינהרט את הקורס "כתוב בעיתון" באוניברסיטת תל-אביב. ספר זה מבוסס על הרצאותיה. זהו קורס בניתוח תקשורת פוליטית: מדי שיעור נותחו העיתונים הישראליים של אותו שבוע, במשולב עם רקע תיאורטי על ביקורת התקשורת ותפקודה בחברה דמוקרטית.

אדם שומאכר, סופר ישראלי המתקרב לעשור העשירי בחייו, חוזר למינכן בפעם הראשונה לאחר המלחמה, בכוונה לכתוב את זכרונותיו במגזין ספרות מקומי בבעלות חברו הוותיק. אך אדם נתקל במחסום הכתיבה הקשה מכולם - מחלת האלצהיימר.

לאה פילובסקי, ילידת 1970, גדלה בירושלים, בקרית ביאליק ובניו יורק.
בוגרת החוגים לסוציולוגיה ולספרות עברית ובעלת תואר שני בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. סיימה את התוכנית להסבת אקדמאים במכללת גורדון בחיפה. עוסקת כיום בחינוך מיוחד.
בשמונה עשרה השנים האחרונות שיריה פורסמו בכתבי עת ובמוספים לספרות. "אמנות זה" הוא ספרה הראשון.

חדש במלאי. סקירה תמציתית של של הרעיונות המניעים את התנועה הפמיניסטית. בספר זה פונה הוקס לקוראים שלא ראו עד היום את הרלבנטיות של הפמיניזם לחייהם, היא פונה לנשים שחורות, לנשים לבנות בנות מעמד הפועלים וגם לגברים מכל מעמד וגזע. היא מנסה לענות להתקפות על הפמיניזם בתקשורת וברחוב שמוציאות לו ולתומכותיו שם רע. היא מנתחת בקצרה את התמורות שחלו בפמיניזם האמריקאי, על פי נושאים: נישואים, עבודה, יופי, מיניות, אהבה, אימהות, אלימות וכו'.

מאז שנתגלתה מצבת החוקים של חַ'מֻּרָבִּ מלך בבל (1792-1750 לפנה"ס) בתחילת המאה ה-20 על ידי משלחת ארכיאולוגית צרפתית בשושן שבפרס, אשר על פי המידע שבידינו "פורסמה" בשנת מלכותו האחרונה של המלך, נישא שמו של מלך זה בפי כול, וכמעט שלא תמצא אדם שלא שמע את שימעו ואשר אינו מודע למפעלו המשפטי. ומצבת הדינים של חַ'מֻּרָבִּ אכן מרשימה, הן בגובהה, הן בצורתה, הן בחומר שממנו היא עשויה (שיש דיוריט שחור), אך בעיקר בגלל תוכנה העשיר והמפורט, הקורע צוהר רחב לקורא המודרני להשקיף דרכו על עולם ותרבות עשירים, שהתקיימו באיזור הסהר הפורה לפני כמה אלפי שנים...

לכל אורכו של יום סתיו אטום, אפל ואילם, תחת עננים נמוכים-לדכא, חציתי לבדי, רכוב על סוס, כברת-ארץ שממה מאין כמותה, ולבסוף מצאתי עצמי, בנטות צללי הערב, נוכח בית אשר אפוף-התוגה. אינני יודע איך קרה הדבר - אך ברגע שבו נחו עיני על המבנה, צער שאין לשאתו פלש אל רוחי.

ספר זה מיועד לכם ― אוהבי הזמר העברי באשר הינכם, סטודנטים במגמות תיאטרון, מוזיקה ושירה, תלמידים לפיתוח קול, מלוויהם ומוריהם, מורים למוזיקה, אנשי חינוך המשלבים בנושאי הוראתם שירים עבריים, זמרים ומנצחים של חבורות־זמר ומקהלות ולכל השרים להנאתם אשר המוזיקה הישראלית היא חלק בלתי נפרד מפסקול חייהם. שמו מעיד על מהותו: ממש כמו באהבה בין בני אדם, כך גם כדי לאהוב שיר באמת, יש לדעת וללמוד אותו. כדאי ורצוי לפתח גם אהבה לידע ― לדעת ולזכור שאהבת השיר והידיעה אינן מנוגדות אלא משלימות ומעצימות את הביצוע.

אַף אֶחָד בֶּאֱמֶת אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל / אַף אֶחָד, אַף-לֹא עַל שָׁכֵן קָרוֹב, אַף / לֹא עַל בֶּן זוּג, אַף / לֹא עַל בֵּן אוֹ עַל הוֹרֶה וְלֹא / כָּל-שֶׁכֵּן עַל הוֹרֵה הוֹרֶה / מִשָּׁם וָהָלְאָה הַחֹשֶׁךְ כְּבָר מְכַסֶּה אֶת הַכֹּל / וְכָל שֶׁעָתִיד לִרְחֹשׁ יִשְׁקַע אֶל הַנְּשִׁיָּה, / אֵין לָרֶגַע תּוֹחֶלֶת וְהַכֹּל עָתִיד לְהִשָּׁכַח.
שׁוּם דָּבָר אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים, לֹא כְלוּם / וְאֵין אָדָם מַכִּיר אַף-לֹא אֶת צַלְמוֹ.
וְאִם לִפְעָמִים בְּכָל-זֹאת נִדְמֶה לְרֶגַע שֶׁיּוֹדְעִים / מַשֶּׁהוּ, כִּי אָז מִסְתַּבֵּר שֶׁמּוּטָב לִחְיוֹת בִּשְׁגָגָה / מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת בְּטָעוּת, מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת בַּחֹשֶׁךְ הַגָּמוּר / מֵאֲשֶׁר לְשַׁלֵּם אֶת מְחִיר הָאוֹר / וְכָךְ לִפְעָמִים הַזְּאֵב מֵצֵר / עַל סִבְלוֹ שֶׁל הַכֶּבֶשׂ אֲשֶׁר / לֹא יֵדַע גְּבוּל.

בציפייה לברברים

אָמַרְנוּ — יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ / יוֹם אֶחָד תַּבְשִׁיל הַצִּפִּיָה / וְתִקְרֹם עוֹר וְגִידִים וּמַכְאוֹב / וְתִהְיֶה לַחֲרָדָה אֲיֻמָּה.

אָמַרְנוּ — יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ / חֶרְדָּתֵנוּ תִּהְיֶה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת / מִנֶּגֶד, שָׁנִים מְטַפְטְפוֹת
כְּמוֹ טִפּוֹת אִינְפוּזְיָה — / זְמַן קָצָר שֶל חַיִּים וְחִטָּה שֶׁבָּשְׁלָה / וְשִׁבְעַת הַמִּינִים בֵּין שָׁמַיִם
כְּחֻלִּים וַחֲרוּלֵי קַיִץ.

אָמַרְנוּ — יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ / וְלִפְעָמִים הָיָה מִי מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר נוֹאָשׁ / שָׂם קֵץ לְחַיָּיו אוֹ כּוֹתֵב שִׁיר / אוֹ חוֹרֵשׁ שָׂדֶה אוֹ בּוֹנֶה בַּיִת. / רַק שְׂנָאוֹת אֲפֵלוֹת נֶאֶגְרוּ / בְּמִסְתְּרֵי חוֹמוֹת הַלֵּב / וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהַבִּיט עוֹד / אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ.

וְיוֹם אֶחָד הֵם הִגִיעוּ

דודו פלמה, סופר, משורר וצייר. חי ויוצר בכפר הנשיא.
ספרים מוקדמים: "טהיטי" קובץ סיפורים קצרים, יצא לאור ב"הוצאת הקיבוץ המאוחד". "מחלקת נביאים סגורה" ספר שירים, יצא לאור בהוצאת "תג". "המקום ינחם" ספר שירים, יצא לאור ב"הוצאת מחברת שדמות".

הספר מספר את סיפורם של שחקנים חובבים, אנשים מהשורה, בעיקר מזרחים, המתגוררים בשכונות בשולי ערים גדולות. במשך יותר משלושים שנה הם מחוללים שינוי בחייהם באמצעות התאטרון, ובו בזמן יוצרים תאטרון פוליטי יחיד מסוגו בארץ.
התאטרון הקהילתי נותר בשולי השיח הציבורי לאורך השנים, לא מפני שהוא תאטרון 'חובבני', כפי שנוהגים להצטדק אניני הטעם, בעלי ההון התרבותי, אלא מפני שבתאטרון הקהילתי צפון איום מתמיד על השקט החברתי. באמצעות דפוס פעולה תרבותי זה השחקנים המקומיים מצליחים לבטא את קולה המושתק של קהילתם ולחשוף בפומבי סתירות ואי–התאמות בחברה. לעתים החשיפה הבימתית גלויה ורדיקלית ולעתים סמויה וחתרנית, אך היא תמיד מאיימת לשבש ולפרוע את הסדר החברתי המוביל.
הספר מתאר את התפתחות המודל התאטרוני והאסתטיקה הפוליטית של התאטרון הקהילתי, ובד בבד מספר על התהליך שעבר הסובייקט המזרחי, השחקן הראשי בתאטרון זה, במאבקו על זהותו ומקומו בחברה הישראלית.
הספר מתאר את ההיסטוריה 'מלמטה' של תאטרון שוליים פוליטי, של חיי היומיום של המזרחים ושל הפרספקטיבה המיוחדת שבה הם מתבוננים בעצמם, בקהילתם ובחברה הישראלית. בסופו של דבר, בתאטרון שהם יוצרים השחקנים המזרחים אינם חותרים להיבדלות סקטוריאלית או להרס הפרויקט הציוני, אלא מבקשים לשכתב בו את אותם החלקים שעיצבו אותם כניצבים אילמים בחברה. בתאטרון הקהילתי, לעומת זאת, הם ניצבים בקדמת הבמה ומציגים את עצמם כמחזאים ושחקנים יצירתיים המסוגלים להיות שותפים פעילים ושווי זכויות ויצירה על במת התאטרון ועל במת החיים כאחת.

ד"ר שולמית לב-אלגם, מרצה בכירה בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב וראש התכנית הפקולטטית לתואר שני בלימודי הבעה ויצירה באמנויות. בהכשרתה המקצועית גם שחקנית, מנחה ובמאית בתאטרון הקהילתי. מחקריה על התאטרון הקהילתי, התאטרון הפוליטי, התאטרון הפמיניסטי והתאטרון החינוכי והטיפולי התפרסמו בכתבי עת מובילים בארץ ובעולם. לאחרונה הופיע ספרה Theatre in Co-Communities: Articulating Power בהוצאת הספרים של Palgrave Macmillan.