ילד שמתחיל לבנות בית מלֶגו בפעם הראשונה, מבין מהר מאוד שאם ישים את כל הקוביות זו מעל זו בטורים גבוהים, הקירות יתנדנדו והבית ייפול. בדיוק כך בנוי גם הבית של הספרות העברית: כל דור מזיז את קוביות הלגו שלו צעד אחד ימינה או שמאלה, כדי שהבניין לא יתמוטט. ובכל דור צצים קוראים חדשים, שמוצאים את הסיפורים מן העבר רלוונטיים לחייהם בהווה. בספר חז"ל עכשיו אחד־עשר סיפורים תלמודיים, המספרים על בחירות אמיצות שעשו חכמים בחייהם הפרטיים והציבוריים. הקריאה בהם זהירה ואיטית: כמו בטיול בטבע, יש ציוני דרך שבהם כדאי להתעכב, לעצור, לנשום. לא לרוץ הלאה לסוף המסלול. כי התלמוד הוא לא משהו שקוראים (כמו המקרא) או משננים (כמו המשנה); התלמוד הוא משהו שלומדים. והספר הזה הוא הזמנה למסע לימודי משותף בשביליו.

"קראתי בהנאה את הספר חז"ל עכשיו. הסיפורים ידועים, כמובן, אך תמיד אפשר להציגם באור חדש. המחברת עושה זאת באופן בהיר וקליט, בלי לאבד את האחריות האקדמית והדיוק בלשון, במבנה ואף במסר, ובלוויית חן של קריאות נוספות וחדשות. כאשר כל זה משולב בהערות רלוונטיות לימינו, ולעתים אפילו בסוגיות אקטואליות, הרי זה ספר שיושיט את ידו לכל קורא — מתחיל כמתקדם — להלך בשבילי ספרות האגדה של חז"ל, ובעיקר בשבילי התלמוד הבבלי, בשמחה ובבטחה גם יחד. האהבה לחומרים המדרשיים קורנת מכל עמוד ושורה בספר."
(פרופ' אביגדור שנאן)