דוד מועלם, יליד עיראק (1931), הגיע לישראל בשנת 1950, בהיותו בן 19, וכמעט מיד התגייס למשטרת ישראל ועשה בה 17 שנה. בתקופה זו גם למד משפטים בבית הספר למשפט וכלכלה ברחוב המסגר בתל אביב והוסמך כעורך דין. הוא שימש כעוזר היועץ המשפטי במטה הארצי של המשטרה, ומאוחר יותר כיועץ משפטי במטה מחוז תל אביב, תחת פיקודו של ניצב עמוס בן־גוריון, בנו של הזקן.
משהחליט לפרוש מן השירות, פתח משרד לעריכת דין ועסק במקצוע זה במשך 22 שנים, בעיקר בדיני נפשות ובמשפט הפלילי. בשנת 1988 נתמנה מועלם לשופט במערכת בתי המשפט הישראלית ועשה בה 18 שנים, עד שנאלץ לפרוש בשל מגבלת גיל. שלוש תקופות אלה שזורות האחת בחברתה. מועלם מביא בספרו מן החוויות העשירות שחווה באותן תקופות, בסגנונו המיוחד — פעם בצחוק ובחיוך ופעם בזעם ובהתרסה.
למחבר היה גם תחביב שהחל בו בגיל צעיר — המוסיקה, ובמיוחד המוסיקה של התרבות הערבית. העיסוק במוסיקה הגיע עד כדי כתיבת ספר על התאוריה של המוסיקה הערבית, הסולם והמקאם במסורת המוסיקלית הערבית, שראה אור בשנת 2006 ואף תורגם לאנגלית והפך לספר לימוד בחטיבה העליונה של בתי הספר הממלכתיים והדתיים. המחבר מבטיח שכל הסיפורים והאנקדוטות המובאים בספר הם דברים שקרו, המסופרים כפי שקרו, אף שקושטו בסגנון כתיבה העושה אותם מקור למתח ולהנאה.
בין לבין העלה המחבר פרק על חייו בבגדד, מלידתו ועד עלייתו לישראל, ופרק על שירים פרי עטו שכתב בישראל.