ספר זה מציג מודל מפורט של ארגון חינוכי המותאם לערכים הרצויים ולצרכים של ישראל בעידן הפוסטמודרני. זהו ארגון חינוכי גמיש, פתוח ודינאמי, התומך ברמות הטכנולוגית, הארגונית, והפדגוגית בתקשורת משמעותית ומעודדת התפתחות אישיותית בין אנשים צעירים, לבין העולמות האין סופיים הפתוחים היום בפניהם בסביבתם ובעולם הווירטואלי ובינם לבין עצמם. המודל נולד כתגובה למצוקה של כל המעורבים בחינוך בדור האחרון לנוכח תהליך הקריסה הערכית והארגונית בו מצויה מערכת החינוך והכישלונות המתמידים של אין סוף "רפורמות" סותרות וחלקיות לחלץ אותה מהמשבר החמור בו היא מצויה. הוא מתבסס על ההכרה כי הדרך היחידה להתייחסות אפקטיבית למשבר מבוססת על התמודדות שיטתית וכוללת עם האתגרים המרכזיים הניצבים בפני מערכת החינוך בימינו. אתגרים אלו כוללים בין היתר: החזרת החינוך למערכת החינוך, מיזוג החינוך עם התרבות הדיגיטלית, התאמת המערכת למבנים הארגוניים, החברתיים, לשוק העבודה ולדפוסי החשיבה ודרכי החיים הכאוטיים המאפיינים את ישראל בעידן הפוסטמודרני. המודל מבוסס מצד אחד על ניתוח של ערכי היסוד של החינוך הרצוי בישראל כחברה הומניסטית - פיתוח אוטונומיה אישיותית, שייכות דיאלוגית ומוסריות, ומצד שני על ניתוח המאפיינים הרלוונטיים של המציאות הפוסטמודרנית שבה אנו חיים. שאלת היסוד שהספר מתמודד עמה בכל ההקשרים הללו היא: כיצד ניתן לרתום את המהפכה הדיגיטלית ואת שינויי העומק האחרים שהתרחשו בחברה בעשורים האחרונים לצורך מימוש מיטבי של הערכים החינוכיים הרצויים?

המודל המוצג בספר פותח על ידי צוות משותף של המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן־גוריון והנהלת בית ספר מקיף ז' של רשת עמל בבאר שבע, אשר בו הוא מומש באופן ניסיוני. המודל משקף את גישתנו האופטימית לחינוך הומניסטי, בראש ובראשונה משום שהוא מבוסס על ההנחה כי המהפכות הפוסטמודרניות פותחות בפני החינוך אופקים חדשים, חסרי תקדים באפשרויות הגלומות בהם, למימוש המטרות ההומניסטיות. מימוש חזון זה מחייב חשיבה מוטת עתיד, שיטתית ומהפכנית על החינוך הרצוי. אמנם בטווח הקצר חשיבה כזאת נראית כחלום באספמיא במערכת החינוך היגעה ומוכת הכישלונות שלנו. אך אנו אופטימיים גם משום שאנו חושבים כי אין דרך אחרת לצאת מהמבוך האינסופי של אכזבות המולידות רפורמות קדחתניות שכישלונן צפוי מראש, שמובילות לאכזבות מרות יותר, וחוזר חלילה... לבסוף, אנו משוכנעים כי היוזמה, האומץ והאמונה הדרושים למימוש החשיבה הדרושה קיימים במערכת החינוך ובחברה הישראלית, וכי דווקא המשבר העמוק בו מצויה המערכת יכול להוליד ניסיונות נועזים ומהפכניים ליצירת חינוך אחר.