*
דְּבַר־מָה שֶׁהֶעֱלִיט —
אַיֵּה־מִקּוּמוֹ?
מַהֲדִיס מִקּוּמוֹ וּ
מִקּוּמוֹ חָסֵר;
כֵּיצַד חָסֵר וְהִנֵּה
הוּא לְעֵיל־כָּאן־בּוֹ?
כֵּיצַד חָסֵר וְהִנֵּה
אַיֵּה־מִקּוּמוֹ.
בְּמָה נֶאֱמָדוֹת עִגּוּלֵי־חֶסְרוֹנוֹ?
בְּמָה נֶאֱמָדוֹת עִגּוּלֵי־חַשְׁכּוּכִיתוֹ?
עָמַד בּאְַיּהֵ
וְלֹא עָמַד בְּאַיֵּה־הוּא־בּוֹ.
21-08-2020 אלי הירש, ידיעות אחרונות
נמרוד ברקו, שספר הביכורים שלו ראה כעת אור לאחר יותר מעשרים שנה של כתיבה במסתרים, שיך למסורת משוררית נדירה למדי שחבריה חותרים, ואולי נאלצים, להמציא למען שירתם עברית כמו-חדשה או כמו-אחרת – דיאלקט פרטי-למחצה שחורג מקשת העבריות המוכרות (ככל שפה גם העברית היא שפות רבות) באמצעות שימוש בתחביר לא מקובל, אוצר מילים מיוחד וכו'. שמו של הספר – "תקופת-הכוכב שטרם נתפתחו-בו-עיניים" – רומז אולי לכך שיש לפתח עינים מיוחדות כדי להבין את שפתו, אבל האמת היא שלמרות הזרות והקושי יופים של השירים גלוי גם לסתם עיניים פקוחות של אוהב/ת שירה.