התנגשויות אלימות בין משטרה ומיעוטים, שהתרחשו בצרפת, בריטניה, צפון־אירלנד, ארצות הברית וישראל, מהוות עדות חותכת לא רק לעומק השסעים בחברות אלה, אלא גם למורכבות משימת השיטור בעידן המודרני, ובפרט בקרב חברות שסועות. “באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ”, כתבו חברי ועדת אור – ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות האירועים – וציינו כי “האירועים היו חריגים ויוצאי דופן”. בדומה למקומות אחרים בעולם, ההתנגשות האלימה בין המשטרה למיעוט הלאומי בישראל הייתה תזכורת טראגית ליחסים המעורערים בין המדינה ואזרחיה הערבים, וכן לצורך ברפורמה מקיפה בעבודת המשטרה. אסופת מאמרים זו, הרואה אור למעלה מעשור אחרי האירועים, מבקשת לבחון במבט אמפירי, תיאורטי והשוואתי את האתגרים והדילמות הכרוכים בשיטור בחברות שסועות ובמציאות רב־תרבותית.

ביטחון הוא זכות לה ראוי כל אזרח, ומשטרה אפקטיבית והוגנת, הדואגת לסדר ולשלום הציבור, היא צורך בסיסי של כל קהילה. אך במציאות משוסעת, בה שאלות של זהות, שייכות וסמכות מצויות במחלוקת מתמדת, שאלות של צדק והוגנות גם הן חלק מהמחלוקת. בעיני קבוצות מיעוט עלולה המשטרה להיתפס, בין אם בצדק ובין אם לאו, כמי שמעניקה שירות בלתי שוויוני, המתאפיין לא רק בנוקשות ואלימות כלפי מיעוטים (שיטור־יתר), אלא גם בהזנחה הפוגעת בחיי היומיום שלהם (שיטור־חסר). אי האמון של קבוצות המיעוט במשטרה מקשה על תפקודה, ולעתים מחזק בקרבה תפיסות גזעניות המוסיפות לירידה באמון, וחוזר חלילה. מציאות זו אינה גזירת גורל. ועדת אור קבעה כי “יש צורך בשידוד מערכות ביחס המשטרה למגזר הערבי”. ברוח דברים אלה, עוסקים המאמרים בספר זה בהיבטים שונים של שיטור רב־תרבותי, ובמיוחד שיטור מוכוון־קהילה, בשלושה מעגלים. ראשית, המעגל התיאורטי, המציב את נושא יחסי משטרה־מיעוטים בהקשר רחב, המכוון לסוגיות מרכזיות של שיטור רב־תרבותי. שנית, המעגל ההשוואתי, המציג מקרי־בוחן של רפורמות שיושמו במספר מדינות המתמודדות עם דילמות שונות של שיטור רב־תרבותי. לבסוף, המעגל השלישי מציג מחקרים עדכניים בנושא המשטרה והחברה הערבית בישראל, המתייחסים לשאלות תיאורטיות ואמפיריות בעלות השלכות מעשיות.