"הפסקה", ספר שיריה הראשון שך מעין לוי בן סטון, מוסיף למדף השירה הישראלית הצעירה קול רענן המתייחד בישירותו, בכנותו ובהומור עצמי שלו. זהו קול שמסוגל עדיין להביע שמחה אמיתית, אך אינו משתתק גם בתחנות היותר קשות של החיים, ובפרט באלו של הלב. הכנות הכמעט אכזרית של "הפסקה" יתרגמת לא פעם לדיבור חשוף, 'מביך', אבל דיבור שטמון בו אומץ מיוחד.

שיריה של לוי בן סטון נעים במנעד רחב: מפרוזה פואטית שחיה ובועטת בעברית אורבנית דיבורית, ועד לשירים ששפתם החגיגית והמרוכזת מהדהדת דיבור של תפילה. משירי "הפסקה" נשקף עולם ארעי של עבודות מזדנמות, תובנות רוחניות, גברים מתחלפים ובדידות. זהו גם עולמה של בת קיבוץ שמתייחסת לתל אביב כאל קיבוץ גדול. כבדרך פלא, גם בתוך הוויה אורבנית של ניכור ואכזבה קולה של לוי בן סטון שומר על מידה מפתיעה של אופטימיות ותום.