"השירה", אומר אֲנַסְטָסִיס וִיסְטוֹנִיטִיס, "תובעת שהאדם יתייצב מול דמותו", והתייצבות כזו לעולם אינה חלק מן העולם הבטוח והמסודר. שירה אינה מוצר, או תופעה, או אפילו מרכיב בזמן ההיסטורי. השירה מושרשת בפרהיסטוריה.

שִׁיר אֵינֶנּוּ קוֹל,
אֵינוֹ צִפּוֹר חוֹלֶפֶת.
הוּא יְרִיָּה
לְתוֹךְ הָאֹפֶק וְהַהִיסְטוֹרְיָה.
שִׁיר אֵינֶנּוּ פֶּרַח שֶׁקָּמֵל,
הוּא כְּאֵב שֶׁנֶּחֱנַט.

בין אם הוא חוקר ומגלה בגפו את סין, נוסע עם מאה משוררים על רכבת מליסבון לסנקט פטרסבורג, או כותב על סופרים ומשוררים מרחבי העולם, מבטו של אנסטסיס ויסטוניטיס ער תמיד, ודומה ששום דבר אנושי אינו זר לו. "אֲנִי רְסִיס מִכָּל מַה שֶׁפָּגַשְׁתִּי"" הוא אומר, "אֲנִי הַכּוֹכָב שֶׁמְּזַנֵּק מִן הַסְּפִינָה... / חֲלוֹם הַנָּהָר וּרְאִי הַצֵּל".