ב־1 ביולי 1985, לאחר ישיבה מרתונית שנמשכה כיממה, אישרה ממשלת האחדות הלאומית בהנהגת המערך והליכוד, תכנית חירום כלכלית לייצוב המשק. מטרתה המיידית והמוצהרת היתה להדביר אינפלציה תלת־ספרתית, ולמנוע משבר חוב שסיכן את קופת המדינה. היה זה רגע היסטורי ממשי, ובה בעת צומת מטאפורי שבו נפגשו בישראל קפיטליזם חדש פוסט־תעשייתי, רעיונות ניאו־שמרניים ואינטרסים פוליטיים מקומיים ובינלאומיים. לאלה היה עניין בקידום כלכלת שוק בישראל, האצת שילובה של המדינה בתהליכי הגלובליזציה וריסוק העבודה המאורגנת. קריאה פמיניסטית בנסיבות אותו הרגע מעלה שאלות מרתקות שהספר עוסק בהן ובכללן, האם צמיחת הקפיטליזם הניאו־ליברלי בשנות השבעים למאה הקודמת, בעת ובעונה אחת עם הופעת הפמיניזם של הגל השני, היתה מקרית בלבד? איזו השפעה היתה לצמיחה בו־זמנית זו על יציאת נשים נשואות ממעמד הביניים לעבודה בשכר? מה מלמד מצבם של ענפי ייצור עתירי כוח עבודה נשי על שוקי העבודה בכלכלה התאגידית הגלובלית, ומדוע לתעסוקות הטיפול נקבע ערך כלכלי נמוך? וגם: במה עסקו פמיניסטיות בשנות המשבר הכלכלי בישראל? איך נראית היפר־אינפלציה במבט חוקר לאחור, והאם אפשר היה אחרת? תנועת הספר היא על שני צירים מרכזיים: ציר התכנית הכלכלית לייצוב המשק, סיבותיה והשלכותיה על מעמד העובדים והעובדות, וציר צמיחת הפמיניזם בישראל בשנותיו המעצבות. נקודות המפגש, המחלוקת וההתנגשות בין קפיטליזם ופמיניזם הן העומדות במרכז הספר המשלב זיכרון אישי עם מחשבה פוליטית ומחקר אקדמי, רשמי שיחות, כרוניקה עיתונאית ופרשנות ביקורתית המוגשת מנקודת ראות רעננה ובלתי שגרתית.