קובץ הסיפורים החדש של אלכס פז־גולדמן נפתח באישה שחותכת את שקיות האשפה של שכנתה ומסמנת בכך נתיב חדש לה ולנשים אחרות בספר. הנשים של אלכס מסרבות להיכנע לתכתיבים גבריים וקורעות באומץ את מארג החיים המשותף והאומלל שלהן. לא עוד חיים כנועים של הליכה בתלם אחרי גברים מבולבלים ושתלטנים אלא חיים עצמאיים של נשים מודרניות.
הקרעים שנוצרים בחייהן אינם קלים להן. הם מגלים את התכולה הבלתי נסבלת של חייהן הקודמים: בעל אלים, גבר אומלל, אהבה חונקת, אבא מניפולטיבי ובן זוג מריר. אבל דבר לא ירתיע את הנשים של אלכס, שכל כך חסרות לספרות העברית.
הקובץ השני בספר נפתח בסיפור מהפנט על ספרים אסורים ועל יכולתם לחבר בין אב לבן שתהום פעורה ביניהם. גם סיפור קצר זה מסמן דרך לבאים אחריו, דרך של תבונה ורגישות. אבל הילדים הבאים בקובץ אינם בני מזל כמו הילד בסיפור הראשון. חייהם מיטלטלים בין אלימות מילולית לאלימות מינית ובין פחדי ילדות למורא שמיים. אלכס פז־גולדמן אינו מניח להם לרגע ליהנות מתום הילדות וחושף אותנו בכך למציאות העגומה של ילדי דורו.