"בלילות אני חולם על דסטניה. אני רואה אותה בספינה עם נער הזהב ומרגיש כאב חד בלב. בחלומות היא מסתכלת עליי בעיניים הגדולות ומושיטה לי ידיים. אני מלטף את התלתלים הרכים שלה ומחבק אותה חזק. כל האיברים שלי זזים בתשוקה ואז אני מתעורר."

מיגל ודסטניה, שתי נשמות אבודות, נפגשו במבט עיניים. מכורח המבט הזה נולד מסע הדדי, רגיש ומכמיר לב. בעולם של גבי זיו מבט כזה הוא משנה חיים, משנה גורלות, פוער לתמיד את רעבונה המודחק של האהבה. מיגל ודסטניה מחפשים זה את זה במסורג. מתוך קולותיהם השונים, המשיקים לא אחת על אף שונותם, נולדת התשוקה. מסעם המייסר הוא מסע טרנספורמטיבי; מסע זאבי שהופך ממטפורה לממשות. בעיניים פקוחות לרווחה ומתוך סקרנות גדולה במסורת הספרות האקספרסיבית–פנטסטית והאקזיסטנציאליסטית ממשיכה זיו לבחון גם כאן את מחירי האהבה והחריגות. הפעם מתוך התבוננות בתמת האדם–זאב כמקור של אנושיות, על אזורי הדמיון הפראיים והמסעירים שבין האדם לחיה. התום, שהיא מדגישה תמיד בכתיבתה כסוד החיים, מוליד גם הפעם רגעים יפים להכאיב, ההופכים את כוחה של האהבה ליסוד קיומי שאין בלתו.