תמונה

צֵל זִקְנָה כְּזִקְנָה
רָאִיתִי. וּמֵמַד הָאוֹר נִמְתַּח וְנִמְתַּח כְּמוֹ
תָּר אַחַר הַיַּלְדּוֹן מִן הָעֵבֶר
הַשֵּׁנִי.
וְהָרִים אַדִּירִים וּגְבוֹהִים, בָּרֶקַע, הָיוּ
שָׁם תָּמִיד

דנה פרילוצקי (2019-1953), הייתה משוררת, עובדת סוציאלית ובעלת תואר דוקטור בגרונטולוגיה, ועבדה כמרצה וחוקרת בחוג לגרונטולוגיה ובבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. שיריה התפרסמו במספר כתבי עת ובמות ספרותיות, וספר שיריה הראשון – עכשיו אני – ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2008.

דנה הייתה נשואה לאילן ואם לשלושה. התגוררה בחיפה עד למותה בשנת 2019, לאחר מאבק קשה וממושך במחלת הסרטן. בשירתה היא מישירה מבט אל החיים, גם כאשר הם נשאבים אל תוך המחלה ואל צלו של המוות הקרב. הצלילות אינה מתעמעמת לרגע, גם ברגעי השבר וגם באהבה הנדירה בעוצמתה לאהובה. השירים המכונסים בספר זה נבחרו מתוך הכתבים שהותירה אחריה ונערכו על ידי תלמידתה ועוזרת ההוראה שלה, ליאורה כהן.