רצון

הִפְכִי אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ לְמַנְדָּלָה

הַנִּיחִי לוֹ שֶׁיִּתְעַגֵּל בְּדֻגְמָה סַסְגּוֹנִית

שֶׁתַּזְכִּיר לָךְ שֶׁאֶפְשָׁר מֻרְכָּב.

צַיְּרִי מִבִּפְנִים הַחוּצָה,

וְאַחַר כָּךְ מִבַּחוּץ פְּנִימָה.

אֶת הַפִּזּוּר הַזֶּה שֶׁלָּךְ

הִפכְיִ לחֲַלקִָים

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִיּוּם.

סְחַרְחֹרֶת שֶׁתָּקְפָה אוֹתָךְ

הוֹפֶכֶת לְרִיצַת מָשְׁכֵנִי,

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבַּחֲדָרִים

זוֹ אַתְּ, זוֹ אַתְּ.

שיריה של כנרת סמואל־פולק מגלים עולם חשוף וכנה העובר דרך חדרי הבית, חדר הטיפול, בית התפילה וחיי הקרובים. מתוך עומק המחזיק את הרוחני והנפשי היא מצליחה להעניק שפה לחוויית האישה בעולם, האם, המטפלת, בת הזוג, מי שמצויה בתפילה ובבדידות, בדאגה לאדם ובבקשת פשר. השירים מעבירים את הקורא מסע מרתק ורב משמעות, בו שפת התנ’’ך והתפילה נמזגות לשפת ההווה ויוצרות יחד דיוקן מעמיק של מסע בעולם, מסע המלא בבקשת מענה, במבט באחר ובחיפוש אחר מקום בו ישנו תיקון.
יונתן ברג