ספר מחקר זה מציע פירוש לעבודות פיסול שרובן טרם זכו לדין וחשבון מקיף בשדה המחקר של האמנות בארץ. האמנית דורותי רובינס (1999-1920), שהחלה את דרכה האמנותית בניו־יורק של שנות החמישים וייצרה את מרבית פסליה בארץ, זוכה כאן לדיון מקיף הממפה חלקים נרחבים מיצירתה המגוונת. רובינס מתעדת את המציאות כמקום המפגש של האדם עם עצמו, עם כוחו ועם מגבלותיו. בסדרת הדפסים שיצרה, מאיירת רובינס את קורותיו של איוב כעדות למאבק היומיומי של האדם במציאות חייו הקשה, ובתחושה שאין לו שליטה בגורלו. רובינס התיכה רגישות חברתית בתוך פיסול השוליים שלה והציעה במה אסתטית למי שזיהתה כמוחלשים, אנשי הקרקס והמוזרים, אותם "עִוּוּתִים מְשֻׁנִּים" ה"שׁוֹכְנִים בַּשׁוּלַיִם" עליהם כתבה בשירתה ושהפכו להיות הגיבורים של פסליה. התייצבותה של רובינס מול מצוקות הקיום וההכרה במגבלותיה שלה, הובילו אותה לעצב יצירי כלאיים המצויים במצב של השתנות. לעתים לובשים הפסלים מראה כלאיים של אדם־חיה, ופעמים מוצג אך מקטע של גוף. נוכחותו של המוות ניכרת ביצירתה כחלק מן החיים. המוות מיוצג כמרכיב גרוטסקי, מאיים ומגוחך שלובש אופי בנאלי או מראה מקברי. רובינס יונקת את השראתה מן הפיסול הקדום של התקופה הארכאית, מהפיסול הסוריאליסטי של ראשית המאה העשרים, מהפיסול האמריקני של אמצע המאה ומייצוגי התרבות הפופולארית שצומחים באמנות משנות הששים והלאה. היא מציעה דימויים נרטיביים טעונים, מבנים גיאומטריים מופשטים וסביבות מיתיות שנדדו מן העבר אל ההווה הפיסולי. בכל אחת מן הדמויות הפיסוליות שעיצבה גלומה ההכרה בכוחות הסותרים המעצבים את קיומו של כל אינדיבידואל, הכוחות היחידאיים הגלומים בו ולחצי הסביבה החיצונית הפועלים עליו. ואכן, השניות המאפיינת את הפיסול שלפנינו יוצרת בדמויות ובסביבות הפיסוליות שילובים של איום ושלווה, נוכחות והיעדר, מציאות ודמיון. הצופה בפסלים, כמו גם הקורא בספר שלפנינו, מוזמן לעצב את מבטו ואת אישיותו בדרך של משחק, חיפוש ומחקר של המציאות האסתטית שיוצרת ומשקפת רובינס. כך יצירת האמנות שלפנינו מתמודדת בעוצמה עם החולני, החייתי והפלאי, המרשתים את החוויה האנושית בעולם הזה.
