"ובאמת, הספרות היא בגידה ונקמה בכל מה שאנחנו יודעים או בכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים; הספרות היא בגידה ונקמה בתרבות ובהנחות היסוד השגויות שלה שרק נדמות לנו כאקסיומות; הספרות היא בגידה באהובינו שאותם אנו מעלים על מזבחה"
לפלוש דרך הקיר הוא ספרה החמישי של סיגל נאור והוא מאגד מסות שנכתבו בשני העשורים האחרונים: על ספרות וקריאת ספרות, על פוליטיקה, על פרוזה ועל שירה. כל מסה בספר מתחילה משאלה קיומית מטרידה שאינה מניחה לכותבת והיא מנסה להשיב עליה בכנות ובאומץ. בשתיים מן המסות היא מפנה את השאלה החוצה והתוצאה היא שיחה רבת משתתפים.
במקום הקדמה
יומן אי־קריאה
שלוש התחנות של הספרות
מרחבים חשוכים ומוארים
יומן אי־קריאה
ספרות רעה לחיים וספרות טובה לחיים
על הכאב
לפלוש דרך הקיר
בוא נמציא אירוע
על שתיקתה והשתקתה של אומנות ושל שירה פוליטית רדיקלית משמאל
"קריאה טקסטילית" בשמונה סיפורים עזתיים
נשים זה באמת עניין פוליטי, על יצירת יצחק לאור
אימה ונשיקה
רונית מטלון והחייאת האב
על האימה
על נורית זרחי — חליפת מכתבים בין חברות
נשיקה לרונית מטלון
דיוקן הקוראת בשירה: גברים לרוב
בין מות ההרגל ללידתו מחדש: על שירתו המאוחרת של מאיר ויזלטיר .
הרווח שבו "מקומות מסומנים לא מוגדרים מתעוררים בתנועה": על שירת מאיה בז'רנו
"את חשה את הרוח, אשר במוקדם או במאוחר תהיי שייכת לה ולא תחושי": על שירת יאיר הורביץ
על שירתו הפתאומית של יעקב ביטון
"החלום הגדול של אנשים קטנים נפנף לנגד עינינו, לא הניח לראות": על הפואמה "מכתב ביניים" מאת נח שטרן
על כלבים וכלבות בשירת נתן זך