מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה —
הָעִסּוּק הַזֶּה בְּעַצְמִי,
הַחִפּוּשׂ וְהַחִשּׂוּף מוֹחֵק לִי
נוֹפִים וּמֶרְחָבִים.
אָכֵן, מִדֵּי פַּעַם זֶה מַקְנֶה לִי
תְּחוּשָׁה יְחִידָה בְּמִינָהּ.
בְּעִקָּר בְּהַפְלִיגִי אֶל הוֹרַי הַמֵּתִים,
הוֹ אָז אֲנִי מְחַטֵּט בְּעַצְמוֹתֵיהֶם,
הוֹ אָז אֲנִי נוֹבֵר לִי בְּקִרְבֵיהֶם,
כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בִּבְדִיקַת
דִּי. אֵן. אֵי. שֶׁל חַיּוֹת
קַדְמוֹנִיּוֹת אֲשֶׁר
נִמְחֲקוּ מֵחַיַּי.