הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרוֹת עֲלֵיהֶם:

בְּגִידַת הַגּוּף

הָעוֹבֵר וָשָׁב

הִתְעַבּוּת הָאַגָּן

בְּדִיקוֹת הַדָּם

חֹסֶר הַשֵּׁנָה

דְּחִיסוּת הַבָּשָׂר

סְמִיכוּת הַנֶּפֶשׁ

לֵיל הַטְּבִילָה

ספרה השני של שלומית נעים נאור הדברים שאנחנו לא מדברות עליהם הוא ספר בשל ורב כוח העוסק באתגרי חיים נשיים מעולמה של המשוררת ובד בבד משרטט חוויית חיים שאינה נשית דווקא, אלא אוניברסלית. בשירתה, מיטיבה נעים נאור להרים את פרטי החיים הרגילים ביותר למדרגת סמל רחב המצליח לרגש ולגעת, ומעניקה לאתגרי החיים (הורות, דיכאון, אשמה) ממד רחב, נשגב כמעט. גם בספרה זה ממשיכה המשוררת לעסוק בעדינות ובתבונה בחומרי הקיום האנושי, על פסגותיו ותהומותיו, בשירה כואבת שמצליחה להותיר פתח לתקווה, גם מתוך הכאבים ומפחי הנפש הקשים ביותר.

שיריה של שלומית נעים נאור מגלים קול שירי בשל וסגנון עברי מרתק, העשוי תנועה מהירה בין לשון המקורות והתפילה לבין לשון הדיבור העכשווית. הווייתה כאשה בעולם היהודי הדתי עשויה מן התנועה הזאת בין מטבעות הלשון שהן הטבעות של אמונה לבין חייה העכשוויים, הסבוכים בחוויות ובייסורים המנסים למצוא את ביטויים בנבכי העבר של המסורת.

מתוך נימוקי השופטים לזכיה בפרס הליקון ע"ש רמי דיצני (2017) עבור הספר אין לדבר סוף