בלב הרומן בין הזמנים ניצבת דמותו הפלאית, הנפילית, של שמעון תרשיש, ניצול שואה עתיר הון ונכסים שניחן בתאוות חיים גדולה ובכוח רצון עז ואלים. תרשיש מתגלה לקוראים מבעד לשתי נקודות מבט מתחרות: באמצעות יומנו של דן אפרתי, עורך דין צעיר ופגיע שתרשיש מטיל עליו להוציא לפועל את צוואתו, ומתוך עיניה הטובות של האנה רוז’ינסקי, רופאה נוירלוגית שטיפלה ברעייתו של תרשיש והפכה לאשת סודו. העלילה הולכת ומסתבכת כאשר מתברר שמערכת היחסים בין שלושת הגיבורים — תרשיש, דן והאנה — הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה, ורצופה בסודות אפלים שחותרים אל שורשי הגורל היהודי במאה העשרים ואל יסודות האלימות האנושית באשר היא.

בין הזמנים הוא הרומן השביעי של עדה אמיכל ייבין, שנודעה בספריה, חופת אבלים (עם עובד 1988), האפוקליפסה יוצאת לדרך (כרמל 1997 זוכה פרס ירושלים), כמו שאלה פתוחה (עולם חדש 2016), וחי אדם והלך (הקיבוץ המאוחד 2018) ובהיכלי מלך (פרדס 2019). עורך הספר, אלי הירש, הוסיף לו אחרית דבר שעוקבת אחר יצירתה הענפה של ייבין ומתארת את מקורות יופיה וכוחה — הן את סגנונה המיוחד, המשלב ריאליזם נוקב ואפילו אכזרי עם אינטנסיביות של חלום או חיזיון נבואי, והן את גישתה יוצאת הדופן לזיקה בין אתיקה והיסטוריה, המוליכה את יצירתה אל מעבר לנוסחאות אידיאולוגיות חד־צדדיות או להבחנות שגורות בין טוב ורע.