ספר זה הוא הרהור על נושא כאוב ומושתק: הזדקנות. תרבות האנטי־אייג'ינג נוטה להכחיש אותה, אך עלינו להודות שאין מנוס ממנה ולהכיר בהשתנות ובפגיעות הכרוכות בה. הספר מזמין את הקוראים לפגוש את ההזדקנות בראשית המאה ה־21 בישראל במבט מפוכח, ולראות בה הזדמנות לצמיחה תודעתית, כדי להזדקן בחן ובחסד, בבינה ובחוכמה. יש בהזדקנות אי־נחת, והיא מעוררת שאלות הנוגעות לזהות ולמערכות היחסים שלנו, לתפקידנו כזקני שבט ולמורשת שברצוננו להנחיל לדורות העתיד. אולם בידינו לעצב את מקומנו בעולם מרגע לרגע, לטפח הזדקנות מיטיבה לעצמי ולזולת, ולהזדקן באהבה, בחמלה, בשמחה ובשלווה.
המחברת שוזרת נרטיב אישי של חוויותיה מול הורים מזדקנים ומול הזדקנותה היא עם תובנות ממאות קבוצות שיח שהנחתה בשנים האחרונות, מתוך השקפת עולם השואבת מחוכמה בודהיסטית עתיקה: כל התופעות מופיעות, מתפוגגות ונעלמות; כך גם האדם. ביכולתנו לבחור כיצד לקבל את ההזדקנות — באיבה או באהבה. אם ניפתח אל חוויות ההזדקנות בלב חומל, סקרן ואמיץ, אפשר שנגלה אוצרות של תובנה ותבונה. הספר מיועד לבני כל הגילים, לכל מי שפוגשים הזדקנות בעצמם, בקרוביהם או במטופליהם.