ההיתה הגר אשתו האהובה של אברהם אבינו, או שמא שרה זכתה באהבתו? מי היא האשה האהובה באמת, זו הרשמית או בעצם הפילגש, ומה עולה בגורל צאצאיהן של הנשים האהובות לעומת גורלם של צאצאי השנואות? האהבה אינה המצאה מודרנית והסופר המקראי עוסק בה רבות: האומנם אהב יעקב את רחל יותר מאשר את לאה, האומנם אהב שכם בן חמור את דינה ואולי רק כפה את עצמו עליה ושמא האהבה האמיתית היא זו שרחש דוד הקשיש לשונמית, שנותרה, כזכור, בבתוליה? המקרא מלא אולי אהבה, אבל תמיד מפליג המחבר בתיאורי אהבת הגבר לאשה: כימים אחדים נראו ליעקב שבע שנות עבודתו ללבן בעבור רחל בגלל אהבתו אותה, ואף לא מלה אחת על אהבתה של רחל ליעקב. כרגיל במקרא, איננו יודעים דבר על רגשות הנשים ולא רק על אהבתן איננו יודעים, אלא גם על הרגשות המתעוררים בהן בגלל מעשי העוול שנעשו להן, לא נאמרת מלה: איננו יודעים דבר על רגשותיה של דינה הנאנסת, או של פילגש בגבעה, האומללה שבעליה הקריב אותה למען הצל את עצמו, ודומה שהשתיקה שגוזר עליה המקרא, היא גזר דין מוות כפול. המדרש דבק על פי רוב במדיניות ההשתקה של רגשות הנשים, אלא שהספרות העברית המודרנית, חשה בצורך בהשמעת קולן של הנשים השתוקות של המקרא. ממש כמו בספרה הראשון שעסק בנושא “זמן אשה”, גם בספר הזה “אהובות ושנואות”, פורשת פרופסור עליזה שנהר יריעה רחבה של טקסטים מודרניים שעניינם אחד: מילוי החסר בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן. מתוך אסופת הטקסטים שבספר עולות דמויות נשיות בשר ודם כמעט, ועולמן הרגשי קורם עור וגידים.