שנים-עשר משיריו של דן פגיס זוכים בספר זה לעיון משתי נקודות מבט: זו של המדען וזו של חוקרת הספרות. זה לצד זה וזה נגד זה מעמידים ורד טוהר ועדי וולפסון את שני כיווני הפרשנות במעבדה שירית ניסויית, שבמציאות האקדמית העכשווית כמעט שאינה יכולה להתקיים. מבחינה זו מבטאות המסות הכלולות בספר זה חופש אקדמי במלוא מובן המילה: לכתוב מתוך הדיסציפלינה אך לאתגר אותה ולפרוש כנפיים מעבר לה, לייצר דיאלוג אינטלקטואלי הנמצא מחוץ לקווי המתאר של הפוליטיקה הממסדית, לערוך ניסויים ברעיונות ובאמצעי הבעה, לוותר על הערות שוליים. בכך מחברי הספר יצרו לעצמם מרחב שבו "כל החוקים נשמעים להם".
הקדמה
עורקים בסלע
עדי: שכבות־שכבות של מילים
ורד: יש אבנים עם לב אדם
התגלית
עדי: אתה מי שאתה
ורד: משחק התחפושות של הזהות הזרה
הניסיון
עדי: שקר האלכימיה
ורד: לקום מעפר
דפדוף באלבום
עדי: סוד האור הוא סוד הזמן
ורד: איש מול בבואתו
שנים־עשר פנים של אזמרגד
עדי: בין אמת לבדיה
ורד: בין פוטנציה לאימפוטנציה
גבולות הפיזיקה
עדי: למתוח את גבולות השיר
ורד: המיתופואטיקה של הילד הקורא
חקירה שנייה
עדי: אחד ועוד אחד שווים יותר משניים
ורד: תודעת האני המפוצל .
חשיפה
עדי: בנפש ולא בגוף
ורד: בין הזמני לנצחי
כישלון
עדי: האפס מבטיח אינסוף
ורד: הזיכרון הוא הכישלון
כוח-המשיכה
עדי: לנחות עם שתי רגליים על הקרקע
ורד: ירידה לשם עלייה
שיחה
עדי: עיין ערך אורן
ורד: אדם שהוא עץ
למשאל ספרותי
עדי: דמעות בצל הופכות לשיר
ורד: רק על עצמי לספר ידעתי
