במהלך השבעה על אביו מתמוטט זהר, גרוש ואב לשני ילדים בוגרים. אורחיו מניחים שאבלו הכבד הכריע אותו, אבל עמוק בתוכו הוא יודע שלא באבל הזה מדובר. עם חזרתו לביתו הוא מציב לנגד עיניו את תמונתו של מושיק, פעוט שלא ברור מי היו הוריו ומה עלה בגורלו, ומתחיל לספר את סיפורם המשותף – סיפור שראשיתו בקיץ שבו גילה את התמונה שהוסתרה ממנו.

הדיאלוג בין זהר הנער למספר המבוגר שמתבונן בו בדקדקנות מאלץ אותו להתמודד, לראשונה בחייו, עם סוד הזרות שלו. הוא מתחקה אחריה, נובר בגופה המאיים לבלוע אותו אל תוכה, וכמו מרצף מחדש את הקוד הגנטי שלה.

ביד בוטחת ובגוף ראשון אמיץ וחודר מעניק לנו משה עזוז סיפור בלתי נשכח על נער שהודח בלידתו. נער זר, מוחלף, שמתאמץ לרכוש את כישורי החיים הטבעיים שנשללו ממנו.