"לאה תמם אהבה את הים. בחוץ לארץ הרי חיה ממש לידו והייתה גם שחיינית טובה. הים כמו החיים, חשבה, הגלים כמו התקופות. יש תקופות קלות ויש תקופות קשות, יש התנפצויות ויש חזרות בדומה לגלים החוזרים אל החוף. אולי זה מה שנדרש מאדם בחייו. להיות קברניט טוב, לנווט ולהוביל את ספינתו אל יעדיה ולהביאה אל חוף מבטחים, לא לפני שיעקוף מכשולי מים אדירים, יתמודד עם סכנות ומשברים בדרך, עם סערות מתרגשות, וגם ידע לעגון, לחדש כוחות, להיערך ולארגן מפת ניווט ליציאה אל דרך חדשה."

קארין, בתה הצעירה של לאה תמם מתוך שישה אחים, נמצאת במצוקה רגשית בחייה: היא לא מצליחה למצוא זוגיות מאז הגירושים, ילדיה חומקים מתחת לאצבעותיה והיא תוהה אם הגיע הזמן לשינוי מהותי. אבל מהו אותו שינוי? והאם תוכל להיעזר בניסיון החיים של אמה לאה תמם בת השמונים ותשע?

הספר עייש בִּנְתי הוא עדות חיה ומיוחדת לקשרים בין הורים, ילדים ובני משפחה ולהשפעותיהם.  לאורך הספר שזורים סיפורי המשפחה המורחבת, אשר עלתה לארץ מתוניס והתמודדה עם קשיים רבים. אלה מועברים בשפה קולחת, שמחזירה אחורה בזמן.

כשקארין מגיעה להחלטה לכתוב את סיפור חייה של אמה, מתחזק הקשר בין השתיים, והקוראים זוכים להצצה בלעדית אל עולם הולך ונעלם, אל משפחתיות רבת-חוסן, אל סירים מהבילים המבעבעים על הכיריים ואל אהבה שמנסה לצלוח את עול המציאות.