"גם אנחנו צריכים לגשת אל אתר העתיקות מעט מנומנמים: להתבונן מטה אל בור החפירה הארכיאולוגי כאילו הוא מופיע בחלום, או מוטב, כאילו הוא חלום של ממש, חלומה של האנושות אשר נקרש בעפר, חלום הנחלם על העבר האנושי באמצעות עבודתם המדעית של הארכיאולוגים".

האם הארכיאולוגיה חשובה? מהו מקור ערכה? מה הופך את האובייקטים העתיקים למשמעותיים וליפים עבורנו, האנשים שאינם בהכרח ארכיאולוגים? 

"תלולית מחוקה בחול", ספרו השני של יואב בן־ארי, הוא מסע בעקבות הפואטיקה של הארכיאולוגיה: בחפשו אחר משמעותה של הארכיאולוגיה וטעמה, משוטט מחברו של הספר בין אתרים עתיקי יומין לבין הרחוב הירושלמי העכשווי, בין זיכרונות אישיים לזיכרונות קולקטיביים, בין המחקר המדעי לבין מחוזות הספרות, החלום והפנטזיה. בן־ארי כותב על אבנים וחרסים, אך שואף אל האנשים שמאחוריהם; ממשש את העבר, אך עומד בהווה ופוזל לעתיד. גם כאשר הוא נשען על השיח האקדמי או נכנס אל תוך סבך הפוליטיקה, הריהו חותר בראש ובראשונה אל הפואטי. כך, המסות המכונסות בספר זה, לא פחות משהן מאירות עיניים ומלמדות, הריהן מתגבשות לכדי מעין רומן אישי מפתיע ומרגש.

יואב בן־ארי (1979) פרסם סיפורים, מאמרים ושירים בבמות שונות. קובץ הסיפורים שלו, "כל הוורידים הולכים אל הלב" (2013) זיכה אותו בפרס שרת התרבות ליוצרים בראשית דרכם. חיבור פרי עטו זכה במקום הראשון בתחרות החיבורים מבית "עלמא". הוא בעל תואר ראשון בארכיאולוגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי. מתגורר בירושלים ועוסק בחינוך.