ניצולה יחידה מריטריט פסאודו־רוחני, שהתקיים בקיבוץ השוכן לחופו של הים התיכון, מנסה לברר למה דווקא היא נשארה בחיים בזמן שעשרות משתתפי הריטריט מתו בסוף היום. הבירור מתבצע באמצעות ליקוט קפדני של עובדות: חלקן קשורות לעברו של הכפר הפלסטיני שעל אדמותיו הוקם הקיבוץ לאחר מלחמת השחרור, חלקן קשורות לעברה של הניצולה וחלקן קשורות לריטריט, לגורו הידועה שהנחתה אותו ולמשתתפיו. עובדה נתפרת לעובדה עד אשר נחשף מסמך נוקב ואמיץ על ישראל המדממת, על אשמה וריפוי, על הבטחה וכזב, על גורל ומציאוּת ועל משפחה וחִבְרות.

"ספר יוצא דופן בנוף המקומי. זינגר כותבת בלשון בהירה, רזה ומהודקת, ומבטה ממוקד. אין בכתיבתה שמץ מן הבורגני והשבע" (יובל אונגר, הארץ).

"ספר מצחיק שנקרא בלגימה אחת" (מאיה בקר, הארץ).

"מסקרן ועוקצני" (מאיה לוין, לאשה).

"זינגר מצליחה לתאר היטב את כוח המשיכה של הריטריט כשיבה למצב הינקות שבו אין עבר ואין עתיד, אין שכל ואין דאגות" (מוטי פוגל, ידיעות אחרונות).

"ספר שמפתיע בכתיבה המשובחת והמקורית כבר בדפים הראשונים" (גילית חומסקי, מקור ראשון).

"שנון ואכזרי [...] זינגר היא עונג אפל, פרטי וסודי" (רן בן נון, אתר עברית).

זהו ספרה הרביעי של ורד זינגר. קדמו לו: נעולה (כנרת־זמורה־דביר, 2018), עורכת מלווה (פרדס, 2021), ופומלו (פרדס, 2024).