אמי האהובה ילדה אותי בבית חולים "השרון" ב-4 באוקטובר 1974, י"ח בתשרי תשל"ה. באותו בית חולים ממש, ב-26 בדצמבר 2023, ילדתי אני את אמי לעולם הבא.

אמא לא באמת מתה עוסק בפרֵדה מאם ובתהליכי האבל. האלמנטים המשותפים נוגעים בתוואי היתמות, הכאב, הגעגוע, הבדידות והמציאות החדשה הבלתי ניתנת לייצוג במלוא עוצמתה. האובדן הטבעי הפיזי וזה שאינו מתכלה הוא חוויה טבעית ובו זמנית טראומטית ומטלטלת.

ציר התמה מונע בהקשר ביוגרפי שלי מחברת הספר: חוויית אבלי האישי עלמות אמי האהובה. אולם הסיפור הפרטי טעון כתמיד בחוויה האנושית, הן הקולקטיבית והן האוניברסלית ובתהליך מורכב ומתמשך של אובדן אם, ערעור תפיסת המציאות, יתמות ושלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. זאת נוסף על עיסוק בפירוק בית האם ובפרדה מחפציה, במשמעות החיים והמוות, בהקשר הביוגרפי, בהשפעת זיכרונות העבר, בהכרה בקיומנו המעגלי ובמוות כמנוע להתפתחות והגשמה, ובחיפוש אחר סימנים לנוכחות האם בעולם שאחרי לכתה, בבחינת אפשרות להמשיך את הקשר בממדים אחרים.   

בסרט "במבי" בעיבודו של דיסני משנת 1924, הסצנה האייקונית "מות האם" היא נקודת עלילה מכריעה. האם והבן בורחים, ירייה מצלצלת, ובמבי נותר לבדו בעולם שנדם. אייל מופיע לפניו ומודיע לו רשמית: "אמא שלך כבר לא יכולה להיות איתך" הסצנה מונגשת באנימציה תמימה המשרתת את אימת החרדה הארכיטיפית: נטישה, איבוד ומות האם. דמותו של במבי עוברת תהליך רגשי ומטפורי, הכרה בכאב שבלתי ניתן לתיקון ומסע גדילה.

איילה בוגרת למודת קרבות חיים אני, ואף על פי כן, היעלמות אמי מכה בי ומערערת את זהותי ואת יציבות הקרקע שתחתיי, בנבכי הנפש והרחם. אובדן האחיזה בה מצמיח ומכתיר גם אותי כיורשת היער.

ספר זה מתלווה לתערוכה שהוצגה בגלריה מנשר אוגוסט-אוקטובר 2025. היצירות שהוצגו בתערוכה וחלקן מוצגות בספר מוכפפות סובייקטיבית בהיבט הקונטקסטואלי – בבחינת "רדי-מייד אוצרותי"– לטובת האוטוביוגרפי, ועל כך תודתי העמוקה לאמנים.

נורית טל-טנא היא אוצרת אמנות. נשואה ואם לשלושה, מאמינה בכוחה של האומנות לעורר למודעות ולשינוי, ורבות מהתערוכות שהיא אוצרת מתמקדות בזיקה להיבטים חברתיים, חלקן במתן ביטוי בהיבט אוטוביוגרפי. היצירות המוצגות בתערוכה ובספר מתפקדות כמענה המהדהד למילולי, והן אוגדו כרב-שיח לשירות הנרטיב האוצרותי, אקט שהוא בבחינת הקצנת גישת "האוצר היוצר" לכדי "האוצר כמרכז". בין התערוכות שאצרה על פי גישה זו: "האיש בחליפה החומה – A tale to tell" – על אודות אלימות מינית,2021, ו"אי-מהות – דיכאון אחרי לידה",2011, שבעקבותיה הוציאה כמה שנים לאחר מכן את ספרה הדובה הגדולה – מדברות על דיכאון אחרי לידה, שראה אור ב-2019 בהוצאת פרדס.