יוּסף בן שלושים, אבל הוא נושא על גבו פליטוּת בת שבעים שנה. סביו גורשו ב־1948 מהכפר ַַצַַפוּריה שבגליל, הוריו נולדו במחנה הפליטים אַלְיַרְמוּכּ שבסוריה, והוא עַַצמו נולד בדובאי. המלחמה בסוריה הבריחה אותו שוב, הפעם לאירופה. הוא חי לבדו בטולוז ומשקיע את כל מרַַצו בניסיון להסתגל לתרבות המקומית: לשפה, לקודים התרבותיים, לאוכל, לשם החדש שנתנו לו פקידי ההגירה. הוא מַַצליח להתקיים, אך מנותק מהקשר, חסר קהילה או זהות להיאחז בה. בתוך התלישות הוא נתלה במשאלה לקבל דרכון צרפתי שיאפשר לו להגיע לאדמת אבותיו, שבה החלה שרשרת העקירות של משפחתו.

שני כרטיסים לצַַפוּריה מביא קול פלסטיני צעיר המתאר את הדור השלישי של הפליטוּת, את הפליטים שהתפזרו בעולם והפכו לעדים בודדים התרים אחר זיכרון אישי־קולקטיבי שיעניק להם משמעות, זיקות ואפשרות למולדת.

סלים אלבֵּיְּכ, סופר ומבקר קולנוע פלסטיני (יליד 1982), הוא בן למשפחת פליטים מהכפר תרשיחא שבגליל, המתגורר זה כמה שנים בפריז. פרסם שלושה רומנים, שני קובַַצי פרוזה וקובץ שירה, וכן שני ספרי עיון על קולנוע פלסטיני ומספר רב של סקירות ומאמרים בנושא. מייסדו ועורכו של מגזין התרבות האלקטרוני רַֻּמַאן (رُُمّان), הרואה אור בשפה הערבית.

צוות התרגום

כמקובל בסדרת מַכּתוּבּ مكتوب, שני כרטיסים לצַַפוּריה תורגם בעבודת צוות דו־לאומית, דו־לשונית. הצוות כלל את המתרגמת גלי עגנון, עורכת התרגום מונא אבּו בּכּר, עורכת הספרות דפנה רוזנבליט ועורכת הלשון תמי בורשטיין. הרומן מלוּוה באחרית דבר מאת עורך המשנה של מַכּתוּבּ مكتوب איאד ברגותי.