דלת

אָדָם זָקוּק לְפָחוֹת לְדֶלֶת אַחַת
לִפְתֹּחַ אֶת מַה שֶׁסָּגַר
לְהִכָּנֵס כְּדֵי לְגַלּוֹת
לָצֵאת בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ
לִסְגֹּר עַל מְנָת לְהַנִּיחַ
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת אַחַת
לִתְלוֹת עָלֶיהָ שֶׁלֶט
לִקְרֹא לָהּ בְּשֵׁם
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְקֹשׁ עָלֶיהָ בְּיָד רַכָּה
לִשְׁמֹעַ מִישֶׁהוּ בְּצִדָּהּ הַשֵּׁנִי
עוֹנֶה לוֹ: יָבוֹא

הרבה חוכמת חיים, דקות אבחנה ורגישות יש בשיריה של עידית ברק. הרגש הבולט שמלווה אותם לכל אורכם הוא החמלה, וניכרת בהם אהבת החיים ואהבת האדם באשר הוא. אין זו שירה שמתרברבת במילים או באמצעים אמנותיים ובקישוטים, אלא שירה ישירה שיוצאת מלבה של המשוררת ונשלחת הישר אל לבו של הקורא. אלה שירים שעוסקים ברגעים הקטנים של החיים, אבל משכילים למצוא ברגעים האלה את האמת הגדולה של הקיום האנושי, ולומר דברים חשובים על היחסים בין בני אדם.
אלי אליהו