החיים שלנו סוף

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ קָשִׁים וְאֵין דָּבָר. שֶׁיּוּכַל לְהַסְגִּיר אֶת הַמִּיתוֹת הַקְּטַנּוֹת, אֶת הַשְּׁבָעוֹת הַסְּמוּיוֹת מֵעֵין כֹּל, אֶת הָאֲבֵלוּת הַמִּשְׂתָּרֶגֶת בַּהַמְתָּנָה לָאוֹטוֹבּוּס, בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר, בַּתּוֹר לְדוּכַן הַתּוּתִים שֶׁנִּקְטְפוּ עִם שַׁחַר. בַּחִפּוּשׂ הַמַּתְמִיד אַחַר טְרִיּוּת.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ אֵשׁ. בַּבֹּקֶר אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת מָרָק עַל לֶהָבָה קְטַנָּה, נֶעֱרֶכֶת לַשְּׁקִיעָה. לִקּוּי כָּזֶה. מַבָּטִים מִתְפָּרְקִים מוּלִי סִיבִים סִיבִים, מְמָאֲנִים לְהַיְשִׁיר רְאוּת, שֶׁלֹּא לְהִסְתַּמֵּא. אוּלַי מוּטָב הָיָה לִקְפֹּא לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל הֵחֵל לִנְזֹל כָּכָה.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ סוֹף. חוֹזְרִים עַל סְקִילָה קְדוּמָה שֶׁלֹּא יוֹדַעַת שֹׂבַע. הַגּוּף שֶׁלָּנוּ עָמִיד לֹא-מְשַׁנֶּה-מָה. אֲנַחְנוּ מוֹתְחִים אוֹתוֹ וְהוּא מִתְמַסֵּר בָּנוּ. לִפְעָמִים נִפְתַּח שַׁעַר כְּמוֹ הַבְטָחָה. אֲנַחְנוּ בָּאִים בּוֹ וְשׁוֹכְחִים לְהִתְעַצֵּב וְשׁוֹכְחִים לְפַחֵד וְשׁוֹכְחִים שֶׁבְּבַת אַחַת נִזָּכֵר.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דְּבַשׁ. יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִסְתּוֹפְפִים בַּכַּוֶּרֶת. אִם נֵצֵא – נָצוּף. כְּשֶׁאַתָּה מַמְלִיךְ אוֹתִי, אֵין עוֹלָם מִלְּבַדֵּנוּ. אַתָּה שׁוֹאֵל אִם הִשְׁקֵיתִי אֶת הָעֲצִיצִים, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אִם הִתְקַשַּׁרְתָּ לַטֶּכְנַאי, שְׁנֵינוּ שׁוֹאֲלִים זְמַן. שׁוּב וָשׁוּב מְסַתְּתִים יוֹם-יוֹם.

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ גְּדוֹלִים מֵהַחַיִּים. בָּעֶרֶב אֲנַחְנוּ נִשְׁעָנִים עַל סִפְלֵי תֶּה סְגֻלִּים, מַצִּילִים זֶה אֶת זוֹ, נִפְלָטִים לְאֵיזוֹ נְקֻדָּה בַּמֶּרְחָב, עִם רֵיחַ עוּגַת תַּפּוּחִים, עִם קֶרַע זָעִיר בַּסַּפָּה הַתְּכֻלָּה וְעִם כְּבָסִים שֶׁמְּנוֹפְפִים לָנוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן, מַדִּיפִים כְּנִיעָה.

החיים שלנו סוף הוא ספר שירה בשל, עשיר ורב רבדים. בשיריה מעמידה המשוררת תמונה כנה, מפוכחת ומכמירת לב של פרקי חייה, ומתבוננת על תצורותיו השונות של מושג המשפחה. זו לצד זו מונחות בשירים חוויות של פירוק ושל איחוי, של היעדר מילים ושל מזור טקסטואלי, של שבירוּת ושל חוסן.