בשנות השבעים של המאה הקודמת, בקיבוץ בדרום הארץ, גדל ילד אילם, המתקשר עם סביבתו באמצעות פתקים וסימנים. בגיל צעיר הוא מתייתם מאמו והולך שבי אחר גאוניותו של אביו, בעל חלומות ונפש אמנותית, שאינו מתנהל על פי הנורמות הקיבוציות ונחשב בקיבוץ למוזר ול »פרזיט». ככל שגדל הילד, מתערערות בהדרגה תמימותו הקיבוצית, הערצתו לאביו ולעולם הפנטסטי האופף אותו, ולבסוף מתערערת גם עובדת הגורל של אילמותו המוּלדת.
שנים לאחר שעזב את הקיבוץ, כשהוא גרוש טרי ואב לשני ילדים בוגרים, מעמתת אותו בתו אילה, סטודנטית לפסיכולוגיה, עם שאלות שמעולם לא נדרש לענות עליהן, למעט אחת: למה נהיית אילם? במשך פגישה אחת במרפסת פורש בפניה אביה את קורות התבגרותו הסוערת, העוברת דרך מארג קשריו האינטימיים והסבוכים עם זכרה של אמו, עם אביו, עם אחותו, עם בנות, עם חצר המשק, עם טיפוסים בקיבוץ, עם כלב זאב שחור אימתני, עם אותיות העברית, עם מספרים מתמטיים, עם אישה ועם כוכבי השמים. האם די בכל אלה כדי להסיר את הלוט על חידת אילמותו ועל התנהלותו כאָב והאם יימצא בקורות עברו המפתח אל לבה של בתו?
למה נהייתי אילם הוא רומן מרתק, רגיש וחכם. בשפה מרובדת וגדושה בהקשרים מתרגם אילון אידלשטיין את רוח האדם למילים, ומשרטט את התפתחותה ואת תמורותיה על רקע שינויים בתקופה ובמקום; שני אלה מתוארים באמינות ובדייקנות בזכות פרטים וטקסטורות הנקשרים לחוויות התקופה והמקום ומקבלים חיים חדשים ורעננים, ובזכות פלֶטת הרגשות המגוונת, הנשזרת בידיים אמונות.
