אלג’רנון בלקווד (1951-1869), יליד אנגליה, התגלגל בצעירותו בין עבודות רבות ומגוונות, מחלבנות ועד עיתונאות, ונדד באירופה, בקנדה ובארצות הברית. כאשר חזר למכורתו, בשלהי שנות השלושים לחייו, התיישב לשולחן הכתיבה והחל לשפוע סיפורי רוחות, אימה ומסתורין, שהקנו לו שם של יוצר ייחודי ואיכותי במיוחד בסוגת הסיפור הפנטסטי והמוזר. בכתיבתו מפגיש בלקווד בין האדם הבודד לעוצמות הטבע הפראי, מנכר אותו מעולמו ומגלה אותו בחולשתו, וההתרחשויות בסיפוריו נחתמות בחותם מיסטי שאימה ופליאה משמשות בו בערבוביה.

ונדיגו (1910) וערבי הנחל (1907), הנובלות המובאות בקובץ הנוכחי, נחשבות למשובחות ביצירותיו של בלקווד, ונוגעות שתיהן, כל אחת בדרכה, במפגש עם אותם כוחות נסתרים, זרים, הפועלים בעולם ובנפש האדם. בשממות הטבע – היערות הקדומים של קנדה, או יובליו הנדחים של הדנובה – נחצים גבולות התרבות וגם ההיגיון חורג מגבולותיו; דמיון ופחדים נמזגים זה בזה ומעלים אין־ספור אפשרויות והשערות פרועות בנוגע למתרחש; הזיות קורמות עור וגידים, המופלא מתממש והממשות נעשית מופלאה, ואותות מסתוריים מרמזים לקיומם של כוחות עלומים, בלתי אנושיים, מפלצתיים.