פרידל דיקר ברנדייס (1944-1898), ציירת וינאית שלימדה אמנות בטרזין ונספתה באושוויץ, מביטה לאחור על חייה. למרות הכול, היא מתעקשת להאמין בחמלה אנושית, בתבונה שמימית ובאמנות: ״האסתטיקה היא הערכאה האחרונה, המפלט האחרון, המנוע האחרון שדוחק בנו להמשיך לעבוד כדי להציל את עצמנו מכוחות שאיננו יכולים להם.״

פרידל הנו רומן ביוגרפי שנכתב בגוף ראשון, מפי הגיבורה. הוא מבוסס על מחקר אובססיבי שארך 40 שנים, מאז גילתה המחברת — סופרת ומטפלת באמנות - את ציורי הילדים מגטו טרזין ואת המורה המדהימה שלהם.

״בוקר אחד הופיעה בחדרנו אישה קטנה עם שיער קצר מאוד ועיניים חומות גדולות; התקיפות של הליכתה והאנרגיה שלה כבשו אותנו, הכניסו אותנו לקצב אחר לגמרי... קיבלנו אותה ללא היסוס והתמסרנו לרוח החדשה... רוח של חופש. בנוכחותה הכול הצליח, כאילו קרה מעצמו.״ הלגה קינסקי (2020-1930), תלמידתה של פרידל.