*

כַּמָּה הִרְחַקְתִּי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק, אֲבָל דָּבָר אֶחָד לָמַדְתִּי: לָתֵת לַסּוֹדוֹת לָצֵאת מִן הַפְּתָחִים. לִנְשֹׁם.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת אֶת הַזְּרִיחָה שֶׁלָּהֶם בַּלַּיְלָה. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֵיךְ שֶׁהֵם בּוֹקְעִים בִּפְלוּמָה צְהֻבָּה זַרְחָנִית מִקְּלִפָּתָם. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֵיךְ שֶׁהֵם מְסַנְוְרִים אֶת פָּנָסֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הַמְּגַשְּׁשׁוֹת בָּאֲפֵלָה חִצִּים עַל הַכְּבִישׁ. אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת אוֹתָם הוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת כִּבְנֵי חֹרִין. פַּעַם אַחַת אֲפִלּוּ סָפַקְתִּי יָדַיִם מֵרֹב שִׂמְחָה. צָעַקְתִּי, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה שֶׁאַתֶּם כָּאן! כָּכָה! אֲנִי כָּל כָּךְ גֵּאָה! מִישֶׁהוּ שָׁלַף מַצְלֵמָה וְצִלֵּם אוֹתָנוּ יַחַד. זֶה הָיָה נִרְאֶה כָּל כָּךְ טִבְעִי אֵיךְ שֶׁהִנַּחְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּדַיִם. אוֹר נִלְכַּד בֵּינֵינוּ.

בספרה החדש לחצות את הסמבטיון, מותחת בתאל קולמן את הגבולות שבין שירה ופרוזה. הפרגמנטים הפואטיים שלה מושחזים, ישירים ועומדים בפני עצמם, אלא שהצטברותם יחד מאפשרת לתנועה רחבה עוד יותר להתגלות. תוך התכתבות עם ארכיטיפים מקראיים ובשפה בלתי מתנצלת, קולמן חוזרת למעשה הכתיבה עצמו כסוד: "הַמֵּטָמוֹרְפוֹזָה שֶׁל הַסּוֹד הִיא סוֹד אַחֵר. גִּלּוּי שֶׁל הֶסְתֵּר / פָּנִים אַחֵר".

ובסוד הכתיבה, בסוד שבתוך הסוד, הכל רוחש: הבית, הילדים, הגופניוּת והרוחניוּת, האֵרוֹס והאהבה. השירים שבים אל הקונקרטי ביותר ומזהים בו את הסימבולי, מערערים על הדיכוטומיות הבינאריות המוצעות כנורמה ועושים שימוש בחומרי היסוד של השפה עצמה כדי לקרב את החוץ פנימה, ואת הפנים החוצה: "בֶּאֱמֶת פֶּלֶא, / אֵיךְ גַּם חוֹזְרִים הַבַּיְתָה וְגַם שׂוֹחִים נֶגֶד הַזֶּרֶם".

יוני דוד

בתאל קולמן (1985) היא משוררת ועיתונאית, העוסקת בתחום התרבות בירושלים. יצירתה זיכתה אותה בפרסים, ביניהם פרס שרת התרבות לעידוד היצירה ומלגת בוסתן מטעם הספרייה הלאומית. ספרה הראשון, תהום להיאחז בה, ראה אור בהוצאת מוסד ביאליק.