תארו לעצמכם כיתה שבה תלמידה עונה על שאלת המורה בלי שיהיה לה מושג מה התשובה — עגיל חכם לוחש לה אותה באוזן, בזמן אמת. התסריט הזה כבר אפשרי מבחינה טכנולוגית, וזו רק ההתחלה. בעוד שני עשורים יחדור לחיינו ה־omni-assistant:  יועץ אישי ממוכן, משולב מציאות מדומה ומבוסס בינה מלאכותית, שיכיר אותנו לעומק, יחוש את סביבתנו, יבין את ההקשר שבו אנו פועלים — וייעץ לנו מהי הפעולה האופטימלית בכל רגע. מערכת החינוך התרגלה להדוף טכנולוגיות חדשות. הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה, המחשב, הלומדות והרשתות החברתיות — כולם ניסו לחדור לכיתות וכולם נכשלו, כל אחד בזמנו, בתוך עשור או שניים. הספר הזה טוען שעם הבינה המלאכותית יקרה משהו שונה לחלוטין: היא תהיה בלתי נמנעת. היא לא תמתין לאישור משרד החינוך, אלא תיכפה על המערכת מבחוץ — דרך ההורים, הקהילה והתלמידים עצמם. ובניגוד לעבר, הפעם אין באמת ברירה: חלק ניכר מן המיומנויות שמערכת החינוך מקנה היום צפויות לאבד את ערכן, וחלק ניכר ממה שיידרש מבוגרי 2040 כמעט שאינו נלמד היום.

ד"ר יואב ארמוני ופרופ' אורית חזן בוחנים את התסריט הזה לעומקו, ומציעים לצידו תסריט רצוי: בית הספר כמרכז החיים של התלמיד, המורה כחונך, למידה מבוססת מוטיבציה פנימית ומשמעות אישית, וכלים אתיים להתמודדות עם המעבר. זהו ספר אופטימי — גם אם מעט מפחיד — על האופן שבו עוד אפשר לרתום את המהפכה הטכנולוגית לטובת מי שחשובים באמת: התלמידים והמורים.

ד"ר יואב ארמוני — חוקר במרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן־גוריון, בוחן זה שנים את השפעת הבינה המלאכותית והמציאות המדומה על מערכת החינוך. בעברו סמנכ"ל בכיר בחברת נס טכנולוגיות, ומיוזמי עמותת "ניצוצות" לחינוך למשמעות הפועלת היום במאות בתי ספר.

פרופ' אורית חזן — מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, חוקרת תהליכים קוגניטיביים וחברתיים בלמידת מדעי המחשב, הנדסת תוכנה ומדעי הנתונים. פרסמה כ־ 150 מאמרים ועשרה ספרים, ומובילה כיום את פורום "חינוך בעת משבר" במכון שמואל נאמן.