אטלס

מִדֵּי יוֹם אֲנִי נוֹשֵׂא עַל גַּבִּי

שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם,

בְּרוּאֵי אֱלֹהִים וִיצִירֵי הָאָדָם,

שִׁבְעָה יָמִים וְחָמֵשׁ יַבָּשׁוֹת,

רָקִיעַ רָם וּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

אוֹתְךָ נָשָׂאתִי פַּעַם אַחַת,

וּמֵאָז הֲרֵי אַתְּ.

שירי אוחז בזנב הזמן נכתבים מתוך קשב למה שנותר לאחר סערות: החרטה שאחרי הפרידה, המרדף אחר הזיכרון. הכתיבה של עמיר תומר מאופקת, מדויקת, חגיגית. מתחת לפני השטח פועם בה מתח מתמיד בין אינטימיות פרטית לבין זיכרון קולקטיבי; בין אהבה חיה לבין צלקות העוברות בירושה ואכזבות מרות שלא בנקל נשכחות. השירים נעים בין רגעי זוגיות, אבהות ופרידה לבין מסעות אל אירופה וארה"ב, בניסיון לשרטט מחדש מפה אל עולם שנמחק.

תומר מאמין בשיר הקצר, בשורה שאינה מסבירה את עצמה, בשתיקה שבין המילים. אך יש לו גם תשוקה אדירה לצורה הסדורה, לחריזה המתוחכמת בשירים רחבי־יריעה, עתירי חריזה ומשקל, שבהם השפה נמתחת עד קצה יכולתה, מבקשת לאחוז בסדרו של עולם שאיבד את חוקיו. כך או כך, אין בספר זה פאתוס מוצהר, אין מחוות גדולות, אלא התעקשות אנושית על מבט, על מגע, על קרבה.

"אַהֲבוֹתַי הַנִּשְׁכָּחוֹת / מְסֻדָּרוֹת מוּלִי בְּטוּר: / כֻּלָּן מַפְנוֹת לִי אֶת עָרְפָּן / וְכָל חַלּוֹן – סָגוּר" כותב המשורר ומציב בפנינו תודעה שירית צלולה שבאמצעותה הוא מנסה, מודע לחלוטין לחולשותיו, לכשלונותיו, לפתוח חלונות סגורים כדי להביט אל אופק.

ענת לוין

פרופ' עמיר תומר הוא איש אקדמיה וחוקר בעברו, ומשורר וסופר מאז פרישתו לגמלאות בשנת 2020. הוא בעל שלושה תארים במדעי המחשב וכיהן כמרצה בכיר וכראש מחלקה להנדסת תוכנה. אוחז בזנב הזמן הוא ספר שיריו השלישי. בנוסף הוציא לאור גם שני ספרי פרוזה וספר תרגום שירה.