בַּרְזֶל דְּמָעוֹת

דָּבָר קָטָן מֵנֵץ אוֹתִי

קְרִיאַת עוֹף נוֹדֵד בַּשְּׁחָקִים 

בְּדִידוּתוֹ

לִפְעָמִים זֶה הַשּׁוֹגֵג עַצְמוֹ

שֶׁפּוֹתֵחַ שׁוּרָה

שְׂרִיטָה בְּאֻנָּה אֲחוֹרִית

עָנָף יַבְשׁוּשִׁי מִתְחַכֵּךְ בְּחַלּוֹן חָדַר הָאַמְבַּטְיָה

סוֹרְגֵי מִיטַּת יַלְדוּת הַמִּטַּלְטֶלֶת מֵעַצְמָהּ

זְחִילָה בַּחוֹשֶׁךְ בְּהִצָּמֵד

אֶל עִקְבֵי רַגְלַיִים

מִתְרַחֲקִים עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה

רֹאשָׁם גָּבוֹהַּ

וְנֶעֱלָם בְּאַפְלוּלִית

דְּיוֹטַת הַמְּבוּגָּרִים.

שירי אבן הרֹאשה מתאפיינים בכתב יד קורע ומאחה כאחד, החושף שכבות עומק של משמעות שנועדו להחיות את המילים ולחדש את כוחן. השירים בספר חותרים — במכוון, ומאידך בלית ברירה, כמעשה הישרדות נואש — תחת תקינות הכתיבה השגורה, בשאיפה לקרב את הקוראות והקוראים ברכּות הפיתוי ולחלופין בפראות ראשונית. הם מבקשים את הנֵס — לברוא במילים את המקום החמקמק ששם יחדור השיר ברעננות ובמפתיע, ויהפוך לדבר שקורה לקורא.ת ומחולל שינוי.

סוזי רזניק מתייחדת בכתיבה אמיצה המוסיפה לשפה נדבכים לא־מוכרים ולא־צפויים, בשום רגע לא לשם הפגנת כישרונה ויכולותיה — הנדירים — אלא מתוך הכורח וההשתוקקות לדייק, לדבר אמת.

טל ניצן

סוזי רזניק, ילידת תל אביב, כותבת שירה ופרוזה, עורכת, רושמת, מעצבת וצורפת זהב. נמנתה עם צוות הניהול של המרכז לאמנות ותרבות של המדרשה בתל אביב. כיום מורה ומדריכה מוסמכת לצ'יקונג טיפולי. ספרה הראשון, פניו האחרונות של המלך (פרדס, 2015), זכה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים.