מוקד הספר שלפנינו הינו פיתוח הבנה רחבה וביקורתית אודות הפרספקטיבה הסוציולוגית בחקר מערכת החינוך הפורמאלית והבלתי־פורמאלית. הספר בוחן את יחסי הגומלין שבין מערכת החינוך לבין שלוש ספרות חברתיות מרכזיות: משפחה, ריבוד חברתי ואידיאולוגיות תרבותיות־חברתיות/ פוליטיות, ושואל את השאלה הסוציולוגית הקלאסית: עד כמה ובאיזה אופן מערכת החינוך "משחררת" או "משעתקת" את אי־השוויון החברתי?

ייחודו של ספר זה בפרספקטיבה הסוציולוגית בחקר החינוך, ומתחקה אחר קשת הפרדיגמות בחקר הסוציולוגיה של החינוך ובעיקר בפרדיגמת המבנה החברתי ובפרדיגמת הפעולה החברתית. כמו כן, הוא בוחן את תפקידי המשפחה וביחסי הגומלין שבין משפחה וחינוך, כפי שהם מתפרשים על־ידי הפרדיגמות השונות, תוך אפיון תפקידי החיברות של המשפחה. הספר מציג את הזיקה שבין מערכת החינוך בחברה נתונה תורמת לניעות חברתית או משמרת מצב של אי־שוויון.

הספר מקדיש את פרקו האחרון להצגת התמורה שחלה בחברה הישראלית החל מאמצע שנות השמונים ובמיוחד במעבר לאידיאולוגית הגלובליזציה, דהיינו: מעבר מתפיסת מערכת החינוך כפועלת בתוך המרחב הלאומי בלבד אל תפיסת מערכת החינוך כפועלת במרחב גלובלי.