לָמַדְתִּי לִהְיוֹת חֲכָמָה
לִרְאוֹת יֹפִי בַּטֶּבַע
בְּפֵרוֹת הַחוּבֵּיזָה
בְּפָרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ
בִּכְרַךְ מְאֻבַּק תִּעוּשׂ
לִפְרֹץ שְׁבִילִים
לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים נֶגֶד מִגְדְּלֵי חוֹף הַכַּרְמֶל
לִמְחוֹת נֶגֶד הָאִינְטֵרֶס הַצַּר
לקְַדֵּם אֶת הָאִינטְֵרֶס הָרָחָב
קָרְאוּ לִי צִיּוֹנִית
קָרְאוּ לִי צַבָּרִית
פָּלִיתִי קוֹץ אַחֲרֵי קוֹץ
וְלֹא נִשְׁאַרְתִּי רַכָּה.

מה פירוש סדר אחר אם לא שירה, כל שכן שירה פוליטית וחולמנית זו. השירים עוסקים בתיאור דמויות עירוניות הכמהות לשינוי חברתי בחיפה אדומה, לבנטינית וערבית ומאירים אותן באור שהוא גם ורוד. דרך השירים הדוברת משמיעה קול האוחז באפשרות הרומנטית ובאי מימושה בו זמנית, בנחרצות פרוזאית שקורסת אל תוך עצמה. זו לא הלשון או האינטרטקסט שעושים נפלאות ונסים, אלא הצירוף הבלתי מתפשר של אמירה מקורית ודיוק ההרגשה של איך זה להיות היא.
(מיטל נסים)