מילים

מִלִּים פּוֹרְצוֹת מִן הַתְּהוֹם בַּלֵּילוֹת,

פָּעוֹטוֹת בְּנַעֲלֵי צַעַד רִאשׁוֹן,

לוֹמְדוֹת לְדַדּוֹת, לִפֹּל, לָקוּם

לְיַסֵּד עֹז, לִלְחֹשׁ סוֹד.

מִלִּים אִתָּן רִחַפְתִּי אֶמֶשׁ,

כְּמַלְאָכִיּוֹת עִם פְּנֵי תִּינוֹק,

מִתְחַנְּנוֹת עַל נַפְשָׁן, בְּקוּמִי.

שְׂפָתָן שְׁסוּעָה נוֹטֶפֶת חָלָב וָדָם.

יֵשׁ וְאֶעֱרֹף רֹאשָׁן בְּלֵב כָּבֵד, וּבְאִבְחָה אַחַת.

בקובץ הביכורים שלה בשירה, יום וליל, עפרה קורת נעה בין בגדד לתל אביב, בין מעברה לאקדמיה, בין נעלי גיבורים אדומות לסיכות התופרת של אימה. היא כותבת על אהבה ראשונה בריח אדמה אחרי גשם, על נשים שלמדו לקרוא בסידור התפילה, על כוחה של סוכריית לימון עטופה באותיות פורחות. אבל יום וליל הוא גם ספר מלחמה. כזה שמושר בלב כבד, בלי להסתיר את חרפת ההפקרה ואת מי שנטבחו, בין לילות של תפילה לימים של המתנה כמו בתיבת נח. קורת עדינה ומלאת רגש, אך אינה מכסה ואינה מחליקה. היא מאוהבת בשפה העברית, מפרקת ומלחימה, קוראת אחרים וכותבת משלה, עד שמעל התהום נלחשים לה סודות היקום, ואולי את, הקוראת, שומעת יחד איתה.

ד"ר נוית בראל

עפרה קורת היא פרופסור מן המניין (אמריטה) מאוניברסיטת בר-אילן, מומחית להתפתחות שפה ואוריינות, ובוגרת לימודי תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב. היא ילידת אור-יהודה ומתגוררת בתל אביב. רומן הביכורים שלה, פולה (2025), יצא לאור בהוצאת פרדס. יום וליל הוא ספר השירה הראשון שלה.