אינכם מזהים אותי

אֲבָל זוֹ אֲנִי זוֹ

אֲנִי שֶׁרָצָה בַּשָּׂדֶה

בְּשֵׂעָר מִתְבַּדֵּר

עֵירֻמָּה מִלְּבוּשׁ

לְבוּשָׁה הֵעָדֵר

אֲנִי הַגּוּף הַזָּר

הַנָּמֵר

חוֹמֶקֶת בְּעֹמֶק שָׂדֶה

מְחִישָׁה וְגוּף הַבָּשָׂר

נִמְהָל בְּאֶגְלֵי הַטַּל

מַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָם

שֶׁל פִּרְחֵי הַבַּר.

שירי הספר הקול בתוכי של יפעת גולדשטיין דנציגר נכתבים מתוך הקשבה עמוקה למתרחש מתחת לפני השטח – במעמקי הבית, מתחת לשכבות הבגדים, בתהום הנפש הסדוקה.

השירים, שעוסקים במחלת הדיכאון, בסערה שמתחוללת בנפש ערומה, רוחשים תנועה. אנו נעים בין חדרי הבית לחדרי התודעה, בין כאב ואובדן שליטה לרגעים חמקמקים של חסד ושל אפשרות ריפוי. מתוך פרטי היומיום – חיתוך הסלט, גידול הילדים, פגישה עם הפסיכולוגית, המאמץ להישאר ערה – עולה קול אמיץ, פגיע ונחוש בעת ובעונה אחת, ששר את שירו במרחב העדין שבין חשיפה להסתרה, בין התפרקות לבין הניסיון להישאר שלמה.

זהו ספר שבו הקול הפנימי אינו רק איום, אלא גם נקודת מוצא להקשבה מחודשת. השירים החשופים, היפים הללו, מציעים עדות אינטימית למאבק המתמשך להיות, לחיות, להישמע ולהיראות, להפוך את הכאב לאור, את הפצע לפרח, את המחלה לשירה טהורה.

ענת לוין

יפעת גולדשטיין דנציגר היא ילידת 1978. בתקופת הקורונה, בעקבות משבר נפשי קשה, פנתה לראשונה לכתיבה ולציור כמרחבים של ריפוי. מאיירת ועובדת כמקעקעת. אם לארבעה.