לא יכולתי לרשום את זה בתיק: שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית

אלו דברים שאין להם שיעור

בְּכָל בֹּקֶר אֲנִי מַחְתִּימָה כַּרְטִיס
לְתַקֵּן עוֹלָם. רְאֵה אֱלֹהִים,
בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ חֲסֵרִים
וַאֲנִי רַק עוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית אַחַת
וְאֵין לִי שִׁעוּר קוֹמָה
לְתַקֵּן כָּל זֶה.
אֲנִי הוֹלֶכֶת בִּשְׂדוֹתֶיךָ, מַנִּיחָה
לֶקֶט, פֵּאָה וְשִׁכְחָה
וְאֵין לִי קֶרֶן
וְאֵין לִי פֵּרוֹת,
רַק תּוֹרָה שֶׁנָּתְנוּ לִי הוֹרַי,
מַפַּת דְּרָכִים
כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

במשך למעלה מעשרים שנה היתה אורית קלופשטוק עובדת סוציאלית למען משפחות במצוקה עמוקה, אוכלוסיות בסיכון רב תחומי בלשכת רווחה.
השירים המטלטלים בספר הביכורים הבשל הזה משקפים את המשקע הרגשי הכואב שהותירו המפגשים ההם בנפשה של המטפלת, ומעניקים לקורא מפגש חי ומוחשי עם גלריית דמויות חבולה ומרתקת.
יש חידוש נועז בהתעקשות להטיל אלומת אור על הפינות החשוכות והנשכחות הללו, שלעתים רחוקות זוכות לגילום פואטי. התכנים המקוריים ושוברי הלב, המתבטאים בשפה מקורית ובסגנון ייחודי – מאופק וחשוף גם יחד – מתגבשים לקובץ אנושי מאוד, רווי חמלה ומחאה.
טל ניצן